<h1>רבינו ירוחם נכ"ג ח"ד</h1>
<h2>דף יז.</h2>
בנך הבא מן הגויה או מן השפחה אינו בנך אלא בנה ובן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך פשוט ביבמות.
<h2>דף כב.</h2>
גרים מותרים בשניות רוצה לומר באותן האסורות מדברי סופרים ואסורים בעריות באותן האסורות לבני נח אבל מותרין באותן עריות המותרות לבני נח פירוש וכמו כן דוקא בעריות שניות שאיסורן מחמת הקרובים שהורתן שלא בקדושה אבל עריות ושניות שאיסורן מחמת הקרובים שהורתן ולידתן בקדושה אסורות להם כמו לכל ישראל ואפילו בעריות שמצד האם אסורות לו אפילו שלא היו אסורות לו בגיות כדאמרינן בסנהדרין [נ"ח ע"א] (ב"ד) אחותו מן האם יוציא אבל מן האב יקיים דלא חיישינן לאיחלופי דאין אב לגוי.
<h2>דף כד.</h2>
ספק חליצה אם כנסה הכהן כבר אין מוציאי' מידו דלא גזרו אלא ודאי חליצה אבל בחליצת ספק לא גזרו אם כנסה כבר פשוט ביבמות.
<h2>דף כד:</h2>
גר שנתגייר בשביל חשק אשה או אשה בשביל חשק איש או בשביל שום דבר אחר הרי אלו גרים פשוט ביבמות וכל שכן בזמן הזה שישראל שרויין בצער.
<h2>דף לה.</h2>
שתי נשים שנתקדשו לשני אחים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו אם היו כהנות נשואות לישראל ונתאלמנו או נתגרשו וזרע אין להם אינן חוזרות לאכל בתרומה בבית אביהן פשוט אשת ישראל שנאנסה אפילו שמותרת לבעלה אסורה לכהונה פשוט.
<h2>דף מב.</h2>
י"מ שאם גוי נתגייר עם אשתו שלא יקיים אותה שמא יחזרו לסורן. ואינו נראה כן מדין התלמוד.
<h2>דף מה:</h2>
גוי ועבד הבא על בת ישראל או על הכהנת או על הלויה פסלה מן הכהונה והולד כשר בין פנויה בין אש' איש פשוט ביבמות וכתב רי"ף דיש מפרשי' כי דוקא כשר לבא בקהל אבל פגום לכהונה ואם בת היא לא תנש' לכהונה וכן היא גרסת הגמרא ויש אומרים שכשר אפילו לכהונה ורי"ף נסתפק בה והרמ"ה כתב שפגום לכהונה וכן כתב הרב רבינו אשר. ועוד פשוט והולד מותר למנותו לשום שררה דמקרב אחיך קרינן ביה כיון שאמו מישראל. מי שחציו עבד וחציו בן חורין שבאת על בת ישראל והיא אשת איש הולד אין לו תקנה דחציו ישראל מצד עבדות שבו וחציו ממזר מצד חירות שבו שבא על אשת איש, אבל בא על הפנויה בין שנתן לה קדושין בין שלא בקדושין הולד כשר פשוט. גוי אינו נאמן לפסול בנו אבל נאמן לפסול הבנים הבאים אחר שנתגייר פשוט.
עבד מותר בגויה וכן שפחה מותרת בגוי פשוט וכן כתב רבינו תם בשלהי עבוד' זרה [ע"ו ע"ב] על ההיא דשבור מלכא דאמ' ליה לבריה אידכר מאי עבדת באורתא וכו'.
גיורת שטבלה לשם נדתה או גר לשם קריו עלתה להם טבילה להיות גרי'. ועבד הבא עליה הולד כשר כדין עבד הבא על בת ישראל פשוט ביבמו'. והא דאמרי' שצריך ג' להטבילו כדלקמן דוקא לכתחלה דלא ישא בת ישראל עד שיטבול בפני ג' אבל בדיעבד שלא בפני ג' לא פסלינן בנו וכן כתב רי"ף ובעלי התו' כתבו הא דבעי' שלשה דוקא לקבלת מצות אבל לא לטבילה ואף על גב דאמרי' דנותנין להם ג' תלמידי חכמי' דוקא לכתחלה דעדיף טפי אבל אינו מעכב. ויש מפרשים דכיון שידוע לכל שטבלה כאלו עומדין שם דאמי. ואם תאמר היאך מועיל לה הטבילה שטבלה לנדתה דהא אמרי' אין מטבילין גר בלילה ואשה טובלת לנדתה בלילה ותירץ הרמ"ה דהא דאין מטבילין גר בלילה דמשפט כתיב ביה ולא גמרינן ביה משפט אלא לגוף הדבר שצריך שלשה אבל זמן הטבילה אינו מעכב. וכתב הרמ"ה כי כל זה מיירי באשה שקבלה עליה בפני שלשה חברים אלא שלא טבלה לשם גרות אלא לשם נדתה די וכן בגר שקבל עליו בפני שלשה להיותו גר ומל ולא טבל לשם גרות אלא לשם קריו.
<h2>דף מו.</h2>
המטביל עבד כנעני לשם עבדות שקנה מן הגוי ואמ' בסתם כלומר שלא אמר כלום כשטבל לא קנה עצמו בן חורין. ואם קדם העבד ואמ' לשם שחרורי אני טובל קנה עצמו בן חורין ואם תקפו במים ואחזו בתוך המים שנראה כטבילת עבדות אפילו יאמ' לשם בן חורין אני טובל אין ממש בדבריו ולא קנה עצמו בן חורין פי' ואין יכול לסגור לו פיו כדי שלא יאמ' לשם בן חורין דבעינן מקום הראוי לבא בו במים פשוט. גיורת שבאת להתגייר והיו לה עבדים וקדמו וטבלו קודם שטבלה היא בין שטבלו בסתם בין במפרש שאמר לשם בן חורין אני טובל קנו עצמן בני חורין דאכתי גויה היא אבל אחר שטבלה היא אם פירש ואמ' לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין ודינו כמו שפירשתי בדין של מעלה בהמטביל עבד כנעני דכבר היא כישראלית פשוט.
<h2>דף מו:</h2>
מל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שיטבול וימול פשוט. ועוד פשוט דמילה צריכה עדים וגר צריך שלשה כמו שכתבתי למעלה וצריך ביום ולא בלילה.
גר שנולד כשהוא מהול כתב בה"ג שצריך להטיף ממנו דם ברית ובגמרא שבת [קל"ה ע"א] נראה דאין צריך ונהגו העולם להטיף ומאחר שנחלקו בו הגדולים אין לברך. ופשוט ביבמות [ע"ב ע"א] דאין מלין אותו אלא ביום. ויש מפרשים ואם נכרת כל הגיד ובא להתגייר אין מילתו מעכבתו מלהתגייר וסגי בטבילה.
וגוי אף על פי דאתמהיל כשהו' גוי צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מטבילין אותו עד שיתרפא. ונוטלין לו צפרני ידיו ורגליו ושערו וצריכין לראותו כשיטבול כמו שכתבתי למעלה. וכשעולה מן הטבילה מברך אחר הטבילה אקב"ו על הטבילה ולא יברך קודם הטבילה דאכתי גבר' לא חזי הוא. וכן עבד משוחרר וכן עבד ושפחה שקונה אותן מן הגוים מעיקרא אמרי' ליה מצות שהעבדים חייבין בהן ומטבילין אותן וכן כתב רי"ף וכן פשוט בפסחי' [ז' ע"ב] דכל המצות כלן מברך עליה' עובר לעשייתן חוץ מטבילת גר דאכתי גברא לא חזי פירו' שאינו ראוי לומר עדין אקב"ו.
<h2>דף מז.</h2>
ואם אמר נתגיירתי בבית דין פלוני צריך להביא ראיה וכתב רבינו תם דוקא שמכירין אותו מתחלה שהיה גוי אבל אם אין מכירין אותו מתחלה נאמן מגו דנאמן לומ' ישראל אני נאמן לומר נתגיירתי בבית דין פלוני. ואם נתגייר בבית דין הרי זה גר ואם בינו לבין עצמו אינו גר ואם בא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן הוא לפסול עצמו ואינו נאמן לפסול בניו ולפי דבריו גוי הוא ואין עדות לגוי וכתב הרמ"ה ואם יש עדים שנתגייר בינו לבין עצמו אפילו בניו פסולים ולא אמרינן שמא פעם אחרת נתגייר בבית דין. ודוקא דאינו נאמן לפסול בניו שהוחזקו בחזקת גרים כגון שנתגייר הוא ואשתו עמו וילדה לו בנים בין הורתן ולידתן בקדושה בין הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה והיו כלם בחזקת כשרות אבל אם לא הוחזקו עדיו בחזקת גרות אפי' אמר נתגיירתי בבית דין הגדול אינו נאמן ואפי' בניו פסולי' עד שיביא ראיה וכל שכן אם אמ' ביני לבין עצמי. ועוד כתב כי הא דאמרי' שצרי' ראיה שנתגייר בפני בית דין דוק' דלא אתחזק אבל אתחזק לא בעי' ראיה אלא די בחזקה. ועוד כתב וכל זה בגר שנתגיירה אשתו עמו והוליד ממנה בנים אבל גר שנשא בת ישראל או גיורת שנתגיירה כראוי והוליד ממנה בנים שהורתן ולידתן בקדושת האם אפילו יש עדים שנתגייר אביהם בינו לבין עצמו הרי הבנים כשרים ולא יהא הוא אלא גוי קי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ע"כ. וכתבו התוס' הא דאמרינן דנאמן לפסול עצמו לא לענין שאם בא על בת ישראל שפסלה לכהונה דאין אדם משים עצמו רשע ועוד דלא פלגינן דבורא אלא לענין זה דשוי עצמו חתיכה דאיסורא ואסור לישא בת ישראל.
ועוד פשוט בכתובות [י"א ע"א] גר קטן מטבילין אותו על דעת בית דין דזכות הוא לו וזכין לו לאדם שלא בפניו ואע"ג דאמרי' דגוי בהפקרא ניחא ליה דוקא גדול דטעים טעמא דאיסורא.
נאמן האב לומר זה בני בן גרושה וחלוצה וגם נאמן לומר בני זה ממזר ואפילו על עובר שבמעי אמו אם שניהם אומרים רוצה לומר היא והוא שהוא ממזר נאמנים. ודוקא על בנו נאמן לפוסלו אבל על בן בנו אינו נאמן לפוסלו רוצה לומר אם יש לבן בנים אינו נאמן פשוט וכתב בע' הלכו' גדולו' דאינו נאמן על בנו לומר שהו' ממזר אלא דוקא בהכירא דבכור שאומר שהוא בכור ושהוא ממזר, וראשון עקר דבכל ענין נאמן לומר שהוא ממזר וכתב הרמ"ה דוקא דלא הוי ליה חזקה דכשרות אפומא דאבוה אבל ה"ל חזקה דכשרות אפומא דאבוה לא מהימן עליה למפסליה אלא בסהדי ע"כ וכן מוכח לקמן. אמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמ' אלא במה שאמר בראשונה. אבל אם אמר עבדי וחזר ואמר בני נאמן דמה שאמר עבדי תחלה רוצה לומר שמשו כעבד, ואם מתחלה כשאמר עבדי הוא היה קורא אותו עבדא מנראה רוצה לומר שנראה מדבריו שהיה עבד וחזר ואמר בני אינו נאמן לומר בני הוא. ואם היה עובר על המכס ומן העבד יש לו לפרוע ואמר בני וחזר ואמר עבדי נאמן כי לא אמר בני אלא להבריחו מן המכס, ואם אמר עבדי וחזר ואמר בני אינו נאמן דאם לא היה עבד לא היה אומר לו עבדי הוא מאחר שהיה במכס פשוט בבתרא.
ועוד פשוט גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית אי אתה יודע שישראל דחופים ובזויים אם אמר יודע אני ואיני כדאי למעלה גדולה כזו מקבלין אותו ומודיעין לו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורו' ומודיעין אותו עונשן של מצות ואומרין לו עד עכשיו אם היית אוכל חלב או מחלל שבת לא היית נענש ומכאן ואילך אתה נענש ומודיעין אותו כמו כן מתן שכרן של מצות ואומרין לו העולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. קבל המצות מלין אותו מיד פירו' קודם טבילה ולא הטבילה קודם המילה. נתיישבו בו ציצין המעכבי' את המילה והוא הבשר החופה רוב גובהה של עטרה מלין אותו פעם אחרת ואחר שנתרפא מטבילין אותו מיד אבל לא קודם שנתרפא בעבור המים. וג' ת"ח עומדין עליו בשעת טבילה ומודיעין אותו מקצת מצו' קלות ומקצת מצו' חמורו' כמו שכתבתי. ואם היא אשה הנשים מושיבין אותה במים עד צוארה וג' ת"ח עומדין מבחוץ ובעודה במים מודיעין לה מקצת מצו' קלות וחמורות כנזכר ואחר כך טובלת. ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין. וכל דבר החוצץ בטבילה חוצץ בטבילתן וכו' כדין נדה. טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר ואם חזר לסורו הוי ישראל משומד וקדושיו קדושין כל זה פשוט ביבמות.
<h2>דף מח.</h2>
ועוד פשוט המפקיר עבדו יצא לחירו' ואינו משועבד לאדון אח' ומותר בבת ישראל בלא גט שחרור. וכתב הרמ"ה וצריך לקבל עליו עול מצות בפני שלשה ומטבל לשם גרות כשאר גרים.
ועוד פשוט דבן גר שנתגייר מעצמו וכן הלקוח מן הגוי צריך לקבל עול מצות ואם לא קבל אין מלין אותו ואין מטבילין אותו וכן עבד הלקוח מישראל בזמן שעדין לא קבל עליו עול מצות אצל רבו ראשון צריך שיהיה מדעתו שאם מלו והטבילו בעל כרחו לשם גרות לאו כלום הוא ואם רבו ראשון מלו והטבילו לשם עבדות מדעתו ורבו השני רצה להטבילו לשם בן חורין מטבילו על כרחו ואינו צריך לקבל כך פשוט וכן נראה דעת רי"ף וכן כתב הרמ"ה, אבל רש"י כתב שטבילת עבדו' היא בעל כרחו של עבד ובלא קבלה, וראשון נראה עקר.
<h2>דף מח:</h2>
מי שיש לו שפחה ועדין לא טבלה לשם עבדות אסור לאחר להטבילה בלא רשות האדון דחוב הוא לו דקודם שטבלה יכול למכרה לגוי ועתה אינה ראויה לימכר אלא לישראל ונפחתו דמיה ועוד דקודם שטבלה היתה יכולה להדליק הנר בשבת ועכשיו אינה יכולה כך כתבו המפרשים. ונראה לי דמשלם לו הפחת שהזיקו בידים.
ועוד פשוט אין מקיימין עבדים שאינם נמולי' ודוקא דלא אתני בהדדי ע"מ שלא למול אבל אתני מקיימו והיכא דלא אתני דאסור דוקא דלא פסקא למילתיה אלא שרוצה לקיימו סתמ' עד שימול אי פסקיה למילתיה פי' שאמ' לא משהינא ליה אלא עד י"ב חדש אי מהיל מהיל ואם לאו אמכור אותו לגוים מגלגל עמו עד י"ב חדש דהוי גביה כמו שכיר ואח"כ מותר למוכרו לגוים וכן כתבו קצת המפרשים וכן פי' הרמ"ה. ורבי' האיי ז"ל פירש אין מקיימין כשלא פסקיה למילתיה פי' שלא אמר בפירוש איני רוצה אלא נתרצה לימול ודוחה מיום ליום דשהויי מצוה לא משהינן אבל היכא דפסקיה למילתיה שלא ימול אינו מחויי' למולו בעל כרחו ומגלגל עמו י"ב חדש אולי יתרצ'. ורש"י פי' שלא פסקיה למילתיה שלא פסק גרותו ר"ל שלא נתרצה מעולם להתגייר אבל היכא דפסקיה למילתיה בשעת לקיחה ונתרצה להתגייר ואח' כך חזר בו מגלגלין עמו י"ב חדש שמא יחזור ויתרצה. נכרית מעוברת שנתגיירה אין צריך בנה טבילה פשוט ובכמה דוכתי.
ובזמן הזה נהגו לשהות הישמעאליות זמן מרובה בלא טבילה והטעם שיד הגוים תקפה על ישראל וה"ל כלוקח ע"מ שלא להטבילה.
<h2>דף נג:</h2>
אין אדם פוסל את אשתו לכהונה אפילו בא על אמה ועל אחותה או על בתה. וכל עריות שבתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסולה מן הכהונה פשוט ומוכח ביבמות ובסנהדרין ובכמה דוכתי וכן בירושלמי.
<h2>דף נו:</h2>
כל אותן שכתבתי בחלק שני בעריות שאסור לבא עליהן וכתבתי שם בין כדרכן בין שלא כדרכן והעראה בכל מקום שחייב ואפילו בחייבי לאוין פסלה מן הכהונה פשוט. אשת כהן שנאנסה אף על פי שאסורה לבעלה אינו לוקה עליה משום זונה דאינה אסורה אלא משום טומאה אבל מן התורה אינו לוקה פשוט.
<h2>דף נט:</h2>
בת שלשה שנים ויום אחד שבא עליה אחד מכל הפסולים פסלה לכהונה אבל פחותה מכאן אין ביאתה ביאה ולא פסלה פשוט. נבעלה לבהמה או למי שאינו איש כשרה לכהונה. ואם רבעה כדרכה אסורה לכהן גדול פשוט. אנוסה ומפותה אינה אסורה לכהן הדיוט ששום אשה בעולה אינ' אסורה לכהן הדיוט אלא אותה שנבעלה לפסול לה וכולי פשוט. גיורת פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד פסולה לכהונה פשוט.
<h2>דף ס:</h2>
אם לא רצה הכהן לפרוש מאיסורי כהונה אתה חיי' להכותו ולכופו לקדש עצמו כך פשוט ביבמות.
<h2>דף סא.</h2>
אילונית אסור לישא אותה בין כהן בין ישראל אלא אם כן יש לו אשה ובנים פשוט.
<h2>דף סב.</h2>
היו לו בנים בגיותו ונתגייר כבר קיים פריה ורביה פשוט בבכורות.
<h2>דף סח.</h2>
גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ונתין וחלל וממזר כלומר שום א' מהם שבאו על הכהנת או על הישראלית פסולה מן הכהונה. ועמונית כשרה לבא בקהל פשוט וביבמות ועוד שם דוקא בן ט' פחות מכאן אינו פוסל.
כהנ' או בת ישראל או לויה שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה בין שנבעלה לחייבי כרתות בין שנבעלה לחייבי לאוין פשוט.
<h2>דף סט:</h2>
ארוס וארוסתו והיתה מעובר' ואמר' מהארוס הוא וגם הוא מודה כמו כן נאמנת וכשרה, אפילו שהוא אינו מודה נאמנת בענין כזה אפילו רוב פסולים אצלה ואף על גב דאמרינן דכי (לה) [לא] מודה לא אמרי' אלים בריא אלא דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה, והכא בארוס וארוסתו כבדיעבד דאמי פשוט (ד)[ב]כתובות. וביבמות דהולד שתוקי פי' בדוקי שבודקין את אמו. ופרש"י כבדיעבד דאמי שאם אתה בא לפסול העובר ואין אתה מאמינ' אתה מוציאה מבעלה. ולפי' נראה שאם נתגרשה או נתאלמנה שאין הולד כשר כל זמן שאינו מודה הוא והתו' כתבו דלגבי ולד נמי כיון דאי חיישת מיפסיל גם לקהל ישראל כדיעבד דאמי ומכשרים ליה אפילו לכתחלה אפילו כשאין אמו תחת בעלה כי הארוסה בכרת. אבל בפנויה שכתבתי למעלה בדין ראוה מדבר' וכו' בין היא בין בתה לא תנשא לכתחלה לכהונה עד דאיכא רוב כשרים אצלה דילמא הפקירה עצמה לאחר אבל בדיעבד מותרת אפילו ברוב פסולין אצלה. ונרא' דאם הוא מודה שכשר לכתחלה. וי"מ ואם בדקו לאמו ואמרה שאינה יודעת או דאינה לפנינו לבדוק אותה הולד ספק ממזר ואסור בממזרת וכן כתב רי"ף.
<h2>דף עה.</h2>
פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לבא בקהל פי' לישא ישראלית. ופצוע הוא דבר אחד ודכא הוא דבר אחר פצוע הוא שנפצע על ידי חרב או סכין וכיוצא בהם שמחתכין בשר או על ידי נקב ודכא הוא דבר שנדוך ע"י אבן וכיוצא בו ואין בו נקב ולא חתו' בש'. ופצוע דכא כל שנפצעו ביצי' שלו ואפי' ניקבו ואפי' נימוקו ואפילו חסרו ופצוע בכלן רוצה לומר בין שנפצע הגיד בין נפצעו חוטי ביצים וכן דך בכלן בין שנידך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים. וכן כרות שפכה בכלן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנחתכו ביצים וכלן פסולין לבא בקהל. וסריס חמה מותר לבא בקהל פשוט ביבמות.
<h2>דף עה:</h2>
פצוע דכא בידי שמים כשר בידי אדם פסול פשוט ופרש"י בידי שמים על ידי רעמים או ברד או לקוי ממעי אמן אבל אם אירע בו חולי וחסרה פסול והרמ"ה כתב דעל ידי חולי גם כן חשוב בידי שמים וכשר ומשמע מן הירושלמי דלקוי על ידי חולי חשוב כעל ידי אדם כמו פרש"י. ביצה אחת כלומר פצוע דכא בביצה אחת ואין לו כי אם ביצה א' קיימת פסול. ויש מי שאומר ביבמות דכש' ויש מי שפירש כי הא דאמרינן פסול בידי אדם אבל בידי(ם) שמים כשר וכן כתב הרמ"ה וקשה דמאי איריא ביצה א' אפילו בשתים אם הוא בידי שמים כשר. ורבינו תם פירש כי הכל מיירי בידי אדם והא דאמרינן פסול בנפצעה אבל ניטלה כשר ומה שאמרנו למעלה בנכרתו חוטי ביצים שפסול דוקא בשתים אבל בביצה אחת כשר ויש מי שפסק דפסול בכל ענין דהלכה כת"ק כיון שהוא בידי אדם וכן נראה דעת רי"ף. נכנס לו קוץ בביציו ונקבה בענין שיצא מהם שכבת זרע פסול ואף על גב שנסתם אותו הנקב אחר זמן דכבידי אדם דאמי ואם הוליד בניו ספק ממזרים ואסור בממזרת וכל שכן בבת ישראל פשוט ביבמות וכן כתב הרמ"ה. ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה פירוש שניקב למטה מעטרה בסוף הגיד כלפי הקרקע והנקוב הולך מבפנים באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מעטרה כלפי הגוף אלא שאין הנקב מפולש למעלה כלפי חוץ אלא שניקבה שפופרת מבפנים למעלה מעטר' ויצא הנקב באלכסון לבשר שלמט' מעטר' כלפי חוץ פסול דעטרה כל שהוא מעכבת רוצה לומ' אף על פי שאין הנקב מפולש למעלה מעטרה הרי נקב כל דהו מעכב בעטרה מלקלח ופסול ודוק' שיש נקב כל דהו למעלה מעטרה או בעטרה עצמה אבל אם נכר' הגיד לגמרי מעטרה ולמטה כשר ודוקא שנשתייר מן העטרה מלא החוט על פני כלה וכלפי ראשה פירוש שיהא החוט סובב את כלה כלפי ראשה שהוא כלפי הגוף אע"פ שלא נשתייר בה כלום כלפי קרקע כשר ואם נחתכה כלפי הגוף אע"פ שנשתייר מלא החוט על פני הקף כל הגיד כלפי קרקע פסול פשוט וכן כתב הרמ"ה ורוב הפוסקים על פני כלה ורש"י גריס על פני רובה. ועוד פשוט בין במרזב בין בקולמוס כשר ואפילו למעלה מעטרה ונראה דאפילו בעטרה עצמה דבין כקולמוס בין כמרזב כשר וכן נראה מפרש"י דגריס על פני רובה כמו שכתבתי אבל הרמ"ה פי' כי זה מיירי בנגרר כגון שנגרר כקולמוס שמחתכין בו באלכסו' כלפי חודו וכן אם נגרר כמרזב שנמצא הגרר מקיפו כל סביבותיו והחקק באמצע כמו מרזב שהחתך מקיף כל סביבותיו והחקק באמצע וכתב דלאו בנכרת הגיד לגמרי מיירי אלא כגון שנגרר (בתר) [בשר] שלמעלה מעטרה עד שנתגלה שפופרת שכבת זרע ממנה והעטרה קיימת אבל אם נכרת למעלה בעטרה בין במרזב בין בקולמוס פסול שהרי נכרתה העטרה שהיא למטה מן הגיד ובעינן כחוט על פני כלה וליכא ע"כ. ועוד פשוט ואם נסתמה שפופרת של שכתב זרע ויוצא במקום מי רגלים קטנים רוצה לומ' במקום השתן פסול כי יש שני קנים א' יוצא ממנו מים קטנים וא' יוצא ממנו שכבת זרע ואין שכבת זרע מתבשל אלא במקומו ר"ל בשפופרת שלו ומאחר שיצא דרך קטנים אינו יכול להוליד ופסו' פירוש מיירי שבא מחמת חולי דאם בידי אדם כשר. ואם ניקב נקב קטן השפופרת שנסתם בכל שהו או אינו ניכר רואין אם כשהאיש רואה הקרי הנקב נקרע ונרחב פסול מחמ' דוחק הזרע ואם לאו כשר וזה מיירי בעטרה עצמה דאי למעלה מעטר' אפילו נסתם פסול. ועוד פשוט ניקב פסול נסתם כשר והרמ"ה כתב דוקא בעטרה עצמה דאי למעלה מעטרה אפי' נסתם פסול אבל רש"י לא פירש כך דהוא פירש נסתם כשר בכל ענין. ועוד פשוט המטיל מים משני מקומו' כשר.
<h2>דף עו.</h2>
פצוע דכא כהן מות' בנתינה ובגיורת פשוט. ועוד מוכח דפצוע דכא ישראל מותר בנתינה וה"ה כרות שפכה וכן כתב הרמ"ה. ונראה דמאחר דעכשיו עשאום גוים גמורים דבין כהן בין ישראל אסורים בנתינה אפילו שהם פצוע דכא וכרות שפכה. נשים המסוללות זו בזו פריצותא הוא וכשרות לכהונה פשוט.
<h2>דף עו:</h2>
ממזרים ונתינים אסורים לבא בקהל ואיסורן איסור עולם בין זכרים בין נקבות. עמוני ומואבי איסורן איסור עולם ונקבותיהן מותרות מיד דעמוני ולא עמונית וכן מואבי ולא מואבית. מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות זכרים ונקבות ואסורים בעשה. פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לבא בקהל בלאו פשוט ביבמות וכל אלו מותרים בגיורת ומשוחררת כי אינם אסורים אלא לבא בקהל.
עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית דהנקבות מותרות מיד כמו שכתבתי למעלה, לפי' גר עמוני שנשא עמונית או בת ישראל בתו פסולה לכהונה וכשרה לישראל כך פשוט. מצרי ואדומי כשרים לשלשה דורות בין זכרים בין נקבות דכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי' כאשר תאמר האב שנתגייר הוא אסור וכן בנו הנולד לו אחר אבל בן בנו מותר וכן בנקבות רוצה לומר בת בנו. ולעולם הלך אח' הפגום שבשניהם דאם נשא עמוני מצרית אם זכר הוא משליכין אותו אחר האב ואפילו דור שלישי אסור ואם נקבה משליכין אותה אחר האם ואפי' הנקבו' אסורות במצרי. ומצרי ראשון שנשא מצרית שנייה בנו שלישי הוי וכשר אבל אם נשא מצרית ראשונה בנו שני הוי ופסול דבתר לידה תלה הכתוב. וכן מצרי שנשא בת ישראל בנו שני הוי ופסול, ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר דהתם מיירי בגיותו ועבד גם כן אין לו יחס, אבל מצרי בנו יש לו יחס והולד כמוהו והוא ראשון ובנו שני ואין משליכין אותו אחר אמו פשוט. יש מי שהקשו מפני מה מצרי אסור והלא בא סנחריב ובלבל את העולם כדאמרינן גר העמוני מותר אתה ותירץ בה"ג שמצרים שבו למקומם שנתן להם הב"ה קצבה רוצ' לומר זמן קצוב שישובו שנאמר מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים וכו'.
<h2>דף עז:</h2>
בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם רוצה לומר אפילו לאחר כמה דורו', ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה. ובת גר זכר דינה כבת חלל זכר פשוט. כל הנולד מפסולי כהונה נקרא חלל בין זכרים בין נקבות רוצה לומר שנשא פסולה והוליד ממנה בן או בת הבן והבת חללים, והוא שנשאה אינו חלל. וכן האשה שנשאה כהן והיתה אסורה לו כגון כהן גדול שנשא אלמנה אותה אלמנה פסולה לכהונה שהיא מחוללת ואסורה אפילו לכה' הדיוט פשוט. ועוד ביבמות [ע"ז ע"ב] כי יש חלל מחייבי עשה רוצה לומר שנשאת לישראל והיתה אסורה עליו בעשה ועשאה זונה ואסורה לכהן ואם נשאה הנולד הוי חלל.
<h2>דף פד:</h2>
גר מותר בכהנת דלא הוזהרו כשרו' לינשא לפסולים. וגר מותר בממזרת פשוט ודוקא עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור דנשתקע שם גרות ממנו כדתניא גר י' דורות מותר בממזר' מכאן ואילך אסור. ועוד פשוט ביבמות [פ"ד ע"ב] דכל היכא שהוא מוזהר שלא ישאנה כגון גרושה לכהן היא נמי (מותרת) [מוזהרת] שלא תנשא לו וכל היכא שהוא אינו מוזהר כגון חלל שאינו מוזהר לישא כהנ' היא נמי אינה מוזהר' שלא לינשא לו ומכל מקום היא נעשית חללה.
<h2>דף צא.</h2>
אשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה פסול' לכהונה ואם היא בת כהן פסלה מן התרומה פשוט ביבמות.
<h2>דף צד.</h2>
הרי את מגורשת ממני ואסורה לכל אדם זהו ריח גט שפוסל בכהונה פשו' ביבמות ובגטין ובכמה דוכתי.
<h2>דף צז:</h2>
הגיורת שנתגיירו בניה עמה וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה לא חולצין ולא מיבמין ואפילו הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה. ואסורים ליקח אש' אחיו, ודוקא שהוא אחיו מן האם דמידע ידעי דקורבה דאם קורבה היא אי נמי שהם אחים מן האב ומן האם אבל באחים מן האב ולא מן האם מותרין ואפילו נשאה אחיו כשהוא גר דאין אב לגוי. והא דאמרינן דאסור כשהם אחים מן האם דוקא כשנשאה אחיו כשהוא גר דתפשי בה קדושין אבל נשאה כשהוא גוי מותרת, ודוקא דלא בא עליה אחיו אחר שנתגייר בפני עדי' אבל בא עליה אסורה לאחיו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פשו' ביבמות וכן כתב הרמ"ה. ועוד מוכח כי באחים מן האם כל עריו' האסורו' לישראל אסורות להם בין שנולדו שניהם שלא בקדושה ובין נולד אחד מהם בקדושה וכתב הר"י דהדעת נוטה דאם האחד הורתו ולידתו שלא בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה דמותרין דלא שייך הכא דאתי לאיחלופי בישראל. ועוד פשוט שני אחים תאומים גרים וכן משוחררים לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבי' משום אשת אח. היתה הורת' ולידתן בקדושה הרי הם כישראל לכל דבריהם.
<h2>דף צח:</h2>
ועוד פשוט נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האב מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האם מן האם יוצי' מן האב יקיים ובכל מקו' שאמרנו יקיים לכתחלה לא יכנוס. נשא אשה ובתה כונס אחת ומוצי' אחת פירוש וה"ה אשה ואחותה מן האם או אשה ובת בתה אבל אשה ובת בנה או אשה ואחותה מן האב אף לכתחלה מותר לכנו' פשוט כי אשת אביו אסורה לו לדעת רבי עקיבא ואחות אביו מותרת ולדעת רבי אליעזר בהפך ובה"ג פסק כרבי עקיב' ורוב הפוסקין הסכימו כרבי אליעזר דרבנן ורבי מאיר סברי כוותיה. וכתב הרמ"ה כי הא דאמרינן דמותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו ואפילו מן האם ונשא אותה כשהוא גוי. והא דקתני נשא אש' ובתה כונס אחת ומוציא אחת כגון שנשא את שתיהן לאחר שנתגיירו דכיון דמן התורה שתיהן מותרות לו ומדרבנן אסרו הילכך לא אסרו לקיחתן אהדדי דנאמר כונס הראשונה ומוציא השנייה אלא כונס לאי זו שירצה וה"ה בישראל שנשא אשה ובתה גיורת.
ועוד פשוט מתה אשתו אם מותר בחמותו נחלקו בו רבי ישמעאל דאמר אסור ורבי עקיבא דאמר מותר ויש מי שפסק כר' ישמעאל וכן פסק ר"ת ויש מן הפוסקים שפסקו כרבי עקיבא וכן פסק הרמ"ה.
<h2>דף ק:</h2>
עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ומשתקין אותה מדין כהונה לעבוד' כך פשוט ביבמות ובכתובות.
לא שהתה אחר גט בעלה ג' חדשים וילדה והבן הוא ספק בן ט' חדשים מבעל ראשון או בן ז' לאחרון הולד ספק חלל. והיכא דנבעלה לראשון בעילת זנות ולא שהתה אחר בעילתו ג' חדשים ונשאת וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן שבעה לאחרון פסלוה רבנן מדין כהונה לעבודה פשוט ביבמות. וכן כתב הרמ"ה.
